החל מינואר 2017 וכחלק מצו ההרחבה בדבר שיעורי ההפקדות לביטוח פנסיוני במשק, שיעור ההפקדות למוצר פנסיוני של עובדים שכירים הועלה מ – 5% ל – 6%.
המהלך נועד לטובת הגדלת הקצבה העתידית של החוסכים.
לפי תקנות קופות הגמל עובד רשאי להפקיד 7% משכרו לטובת תגמולי עובד.
נשאלת השאלה, כיצד בא לידי ביטוי נושא המיסוי בתהליך כזה.
לטובת השאלה אנו נדרשים להכיר מספר מושגים:
תקרת הכנסה מזכה לשכיר זוהי התקרה שעד אליה עובד שכיר מקבל הטבת מס על ההפקדה הפנסיונית. גובה התקרה נכון לשנת 2024 היא 9,700 ₪ וההחזר הוא 35% (זיכוי). משמע, עובד ששכרו 9,700 ₪ ומפקיד 7% משכרו לתגמולי עובד, 679 ש"ח, חבות המס שישלם בתלוש תקטן ב- 35% ב 679 ₪ (237 ש"ח).
יש לציין כי התהליך מבוצע באופן אוטומטי בתלוש והעובד לא נדרש לבקש זאת ממחלקת השכר.
תקרה נוספת שנדרשים להכיר היא השכר הממוצע במשק. נכון לשנת 2024 – 12,536 ₪.
מונח שלישי ואחרון הוא קצבה מוכרת. קצבה שמקורה בתשלומים שהעובד שילם ולא קיבל עליהם הטבות מס או לחילופין שהמעסיק שילם והעובד שילם עליה שווי מס בתלוש השכר (בין אם מדובר בתגמולים או פיצויים).
ישנה לקונה שעל הפרש השכר בין השכר הממוצע במשק לבין תקרת ההכנסה המזכה העובד לא מקבל הטבת מס של זיכוי ובמקביל הסכום אינו מוכר כקצבה מוכרת.
בדוגמא הבאה שכר העובד הכולל הינו 35,000 ש"ח.
ניתן לראות כי במידה והעובד יגדיל את הפקדת העובד מ – 6% ל – 7% ישנו הפרש של 126 ₪. (199-73 ש"ח).
בדוגמא שלפנינו העובד שילם מכספי הנטו בתלוש ולמעשה הכסף "לא נהנה" מהטבות מס ותהיה קצבה חייבת בגיל פרישה.
לפיכך, צריך לבחון כל מקרה לגופו ויכול להיות שנכון להפקיד את הפרש ההפקדה, במקרה הזה 350 ₪ לחודש, לטובת תוכנית חסכון חיצונית.
